מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יציאה בשאלה היא תהליך חברתי ונפשי שבו אדם שומר מצוות משנה את אורח חייו ואמונותיו והופך להיות חילוני. הביטוי מתייחס כמעט תמיד ליהודי, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות.

הביטוי "יציאה בשאלה" מיוחס לרוב לתהליך בו אדם שהשתייך לציבור החרדי או הדתי מפסיק באופן גלוי לשמור את המצוות המייחדות את הקהילה הדתית לה השתייך. לרוב הביטוי אינו משמש לציון מקרים פחות קיצוניים, כגון הפסקת שמירת מצוות אצל אנשים מסורתיים, ירידה ברמת שמירת המצוות ללא הפסקה מוחלטת, או הפסקת שמירת מצוות הנעשית בסתר כאשר האדם נשאר עדיין חלק מהקהילה.

ביטויים נוספים, נרדפים או דומים במשמעותם לביטוי "יציאה בשאלה", הם:

• חזרה בשאלה: היפוך חלקי של הביטוי "חזרה בתשובה", אשר מתייחס לחילוני שנעשה דתי. המילה "תשובה" אמורה אמנם להתפרש בתור מילה נרדפת ל"חזרה" (אל האל), אך כשנטבע המונח "חזרה בשאלה" כהיפוך של "חזרה בתשובה" - הובנה המלה "תשובה" בטעות כ"מענה" (כביכול, מענה לתהיות על אודות העולם והאמונה). את הביטוי "חזרה בשאלה" טבע ירון לונדון.^[1]
• יציאה לשאלה: היפוך מלא של הביטוי "חזרה בתשובה".
• התפקרות: ביטוי שנגזר מן המילה "הפקרות" (כלומר, חופש מוגזם, היעדר פיקוח), ואולי גם מן השם אפיקורס (פילוסוף יווני שתורתו הפכה סמל לחילוניות). ביטוי זה יוצר הקשר שלילי של אדם המבקש לצאת ממסגרת החוק והנורמות החברתיות. מילה זו מופיעה בשפה העברית כבר בספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בקרב הציבור הדתי והחרדי.
• התחלנות: ביטוי חדש יחסית שנגזר מהמילה "חילוני" במשמעותה המודרנית.
• דתל"ש - ראשי תיבות של "דתי לשעבר" - ביטוי שנפוץ כיום, ומתייחס לרוב לחברה הדתית-לאומית והמסורתית ולא לחברה החרדית. לעתים הדתל"שים רואים עצמם כתת קבוצה עצמאית, מפני שהם מרגישים נטע זר בשני העולמות - החילוני והדתי.
• חזרה בתשוקה - פרפראזה על "חזרה בתשובה". בכינוי זה משתמשים בעיקר פובליציסטים חרדים, והוא מתייחס ליציאה בשאלה שסיבתה היא קשר של אהבה או של מיניות שאינם ניתנים להשגה במסגרת הדתית.

לרוב, הביטוי "יציאה בשאלה" אינו משמש לציון המרת דת או התבוללות.

תוכן עניינים 1 רקע 2 היקף התופעה 3 סיבות ליציאה בשאלה 3.1 אובדן האמונה 3.2 משיכה לאורח החיים החילוני 3.3 לחץ חברתי 3.4 סיבות אישיות וחברתיות 3.5 מצוקה חברתית 4 קשיי היציאה בשאלה 5 גופים התומכים ביוצאים בשאלה 6 אישים שיצאו בשאלה 7 הערות שוליים 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים 9.1 מאמרים 9.2 וידאו 9.3 עמותות 10 לקריאה נוספת

[עריכה] רקע

התורה מחייבת כל יהודי בשמירת מגוון רחב של מצוות המקיפות כמעט את כל האספקטים של החיים שלו. בין השאר, החוקים של התורה מגבילים את האכילה שלו בצווי כשרות, מגבילים את העבודה שלו בקביעת איסור עבודה בשבת ומגבילים את יחסי האישות שלו. בימינו נהוג לכנות יהודי המקבל על עצמו לשמור את חוקי התורה - "יהודי דתי", בעוד יהודי שאינו רואה עצמו מחויב לחוקי התורה מכונה "חילוני". עם זאת, יש הבדלים רבים בין היהודים הדתיים במידת שמירת המצוות שלהם בחוקים אליהם הם מרגישים מחויבים. בנוסף, יש חילוניים רבים המקפידים על שמירת חלק מהמצוות.

הביטוי "יציאה בשאלה" מיוחס לרוב לתהליך בו אדם שהשתייך לציבור החרדי או הדתי מפסיק באופן גלוי לשמור את המצוות המייחדות את הקהילה הדתית. לרוב הביטוי אינו משמש לציון מקרים פחות קיצוניים, כגון הפסקת שמירת מצוות אצל אנשים מסורתיים, ירידה ברמת שמירת המצוות ללא הפסקה מוחלטת, או הפסקת שמירת מצוות הנעשית בסתר כאשר האדם נשאר עדיין חלק מהקהילה.

[עריכה] היקף התופעה

קשה מאוד להעריך את אחוז היוצאים בשאלה בעת העתיקה ובימי הביניים, במקום ובזמן מסוים. עם זאת, מניחים כי במקומות בהם הייתה קהילה יהודית גדולה אשר נעלמה באופן חלקי או מלא, כאשר לא ידוע על אסונות או הגירה רחבת-היקף באותה תקופה, הגורם להתדלדלות הקהילה היה נטישת הדת. בספרות השו"ת ישנן שאלות רבות לגבי התמודדות עם אנשים שהמירו את דתם או הפסיקו לשמור חלק מהמצוות או את כולן, אולם קשה להעריך מה היה האחוז של אנשים אלו. במאה ה-18 וה-19 הייתה במערב אירופה תופעה של נטישה המונית של הדת, ורק מעטים נשארו שומרי מצוות. לעומת זאת, במזרח אירופה היו היקפי היציאה בשאלה קטנים יותר, למרות שעדיין משמעותיים מאוד.^{[דרוש מקור]} הרב קוק כתב, לאב שילדיו נטשו את מצוות הדת, שהתופעה נובעת מרוח הזמן אשר מושך רבים מהצעירים.^{[דרוש מקור]}

בארץ ישראל בימי העליות הראשונות והמנדט הבריטי היו אחוזי נטישה גבוהים של הדת, דבר שגרם לחלק מהרבנים במזרח אירופה לייעץ לאנשים שלא לעלות לארץ ישראל. האדמו"ר מגור, הרב אברהם מרדכי אלתר, ביקר בארץ ישראל בשנת 1921 כדי לבדוק את המצב בארץ ודיווח לחסידיו שניתן לעלות לארץ ולקיים בה חיים יהודיים.‏‏^[2] סביר להניח שכוונתו הייתה, בין השאר, לכך שאחוז היוצאים בשאלה בארץ ישראל אינו שונה משמעותית מזה שבפולין^{[דרוש מקור]}. תופעה דומה הייתה בארצות הברית, דבר שהוליך להתנגדות להגירה לארצות הברית ממזרח אירופה.

בימינו נוהגים להבדיל בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי בהערכת היקף התופעה. הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב העריך שכחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי יוצאים בשאלה,^{[דרוש מקור]} ואילו אחרים מעריכים שמדובר על רבע מהבוגרים.^[3] מספרים אלו מתייחסים רק למשפחות המשתייכות לציבור הדתי לאומי ולא לציבור המסורתי. על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות^{[דרוש מקור]}, עד לעשור האחרון הייתה חזקה בציבור הישראלי מגמת ההתרחקות מהדת ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה - הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה. לגבי הציבור החרדי, קשה יותר לקבל הערכות על היקף בתופעה מכיוון שהעוסקים בעניין אינם מפרסמים נתונים. יחיאל יעקובסון, העוסק במניעת יציאה בשאלה בקרב הציבור החרדי, מסרב למסור נתונים של מספרי הנוטשים את הדת אולם מציין שמדובר על מספרים גדולים בהרבה ממה שנוטים אנשים בחברה החרדית לחשוב.

רובם המוחלט של היוצאים בשאלה הם בני נוער בגיל 15-25 שעדיין לא התחתנו.^{[דרוש מקור]} בעלי משפחה שיצאו בשאלה הם נדירים בהרבה, למרות שקיימים מקרים של יציאה בשאלה בכל הגילאים, כולל של משפחות שלמות אשר בהן שני ההורים מחליטים לצאת בשאלה יחד עם הילדים. סברה נוספת היא, שאחוז היוצאים בשאלה בקרב הבנים גדול יותר מאשר אצל הבנות.^{[דרוש מקור]}

[עריכה] סיבות ליציאה בשאלה

אחד החסמים העיקריים ליציאה בשאלה הייתה מבנה הקהילה היהודית והעדר אופציה חברתית חלופית ליהודי המפסיק לקיים מצוות. במהלך העת העתיקה וימי הביניים, יהודי לרוב לא יכל להסתפח לחברה הלא יהודית, אלא במחיר המרת דת. לעומת זאת, בתוך הקהילה היהודית, יהודי שהפסיק לקיים מצוות היה זוכה ליחס של בוז או התעלמות והתרחקות. בתקופת האמנציפציה ליהודים ועליית תנועת ההשכלה יהודים רבים נטשו את שמירת המצוות, חלקם הצליחו להתערות בתוך החברה הגויית בלא להמיר את דתם ואחרים יצרו קהילות יהודיות של יהודים שלא הרגישו מחויבים לשמירת המצוות. מצב זה הקל מאוד על היציאה בשאלה.

העדר קהילה דתית תומכת היה גורם נוסף לנטישת הדת. בעת משבר, כאשר קהילות יהדיות הושמדו, למשל בשואה, או כאשר הקהילה התפרקה בגלל הגירה או יציאה בשאלה המונית, הנשארים נותרו ללא משענת קהילתית והיו חשופים יותר לנטישת הדת. כך גם קרה למהגרים לארצות חדשות בהם לא היו קהילות יהודיות מסודרות.

[עריכה] אובדן האמונה

אובדן האמונה הוא אחת הסיבות המועלות כהסבר להפסקת שמירת המצוות. כאשר אדם מגיע למסקנה שאין אלוהים או שהוא אינו מחייב את שמירת המצוות, הוא עשוי להפסיק לשמור את המצוות.

החל מהמאה ה-17 החל באירופה תהליך של הצגת סימני שאלה לדת, שהשפיע גם על היהודים. התפתחו אידאולוגיות כהומניזם, לאומיות וסוציאליזם שדחקו החוצה את הדת. אידאולוגיות אלו לא רק היוו תחליף לדת, לעתים הן הוצגו כסותרות את הדת. במאה ה-19 התפתח המדע בצעדי ענק ורבים האמינו שהמדע סותר את הדת. הועלו גם טענות שונות שהתורה איננה מוסרית ואינה מתיישבת עם האידאולוגיות המתקדמות. למשל, הועלו טענות שהתורה היא שוביניסטית ומעמד האישה ביהדות נחות.

מקור נוסף לאובדן האמונה היא אסון אישי או לאומי. יוצאים רבים טענו שחדלו להאמין משום שאינם מוכנים לקבל שאלוהים, אם הוא קיים, מוכן לאפשר שאסון גדול יקרה.

אובדן האמונה נובע לעתים לא מבחינה של התורה עצמה, אלא מבחינת הדתיים. אדם הסובר שהדתיים פחות מוסריים מהחילוניים יכול לנטוש את הדת עצמה מתוך הנחה שכשל במאמינים הוא כשל באמונה.

דוגמה לכך נותנת עדותו של חייל יוצא בשאלה שתועדה באחד המחקרים.^{[דרוש מקור]} הוא סיפר כי מה שגרם לו לעזוב את הדת כחייל היה אופן התנהגותו של קצין דתי מפורסם, מקור השראה לצעירים שומרי מצוות, אשר הכריז על קיום תרגיל צבאי חשוב עם צאת השבת, אף שידע שידרשו לו הכנות מקדימות רבות. הקצין יצא לביתו והותיר את החייל נבוך וחסר אונים, כאשר אין הוא מסוגל לשבת באפס מעשה כפי שדורשת ממנו הדת, בעוד חבריו עורכים את ההכנות לתרגיל שהטיל עליהם הקצין הבכיר.

גם השופט העליון חיים כהן ציין^{[דרוש מקור]} את היתקלותו בהתנהגות לא ראויה אצל דתיים כדבר שזירז את עזיבתו את הדת. פן אחר של אותה מטבע הוא התרשמות לטובה מהחברה החילונית, באופן שסותר את ההנחה המוקדמת של מאמינים, המקשרת בין העדר דתיות להיעדר מוסריות.

בקרב היוצאים בשאלה מקובל לטעון שהסיבה ליציאה בשאלה היא אובדן האמונה ^{[דרוש מקור]}. בעבר האמינו בכך גם רבנים רבים, וניסו להתמודד עם הנטישה דרך חיזוק האמונה. הרב קוק כתב לאב שילדיו נטשו את מצוות הדת, שהתופעה נובעת מרוח הזמן אשר מושך רבים מהצעירים ^{[דרוש מקור]}. מחנכים רבים כתבו ספרי אמונה במטרה לחזק את האמונה. למשל, ספרים רבים נכתבו במטרה ליישב את האמונה עם המדע.

לעומת זאת, שרית ברזילאי, בספרה "לפרוץ מאה שערים" ^[4], טוענת - על סמך ראיונות עם כחמישים יוצאים בשאלה - שלמעט בודדים, אובדן האמונה אינו הסיבה ליציאה אלא מגיע עם התהליך, אשר מונע בדרך כלל מסיבות אישיות אחרות. גם יחיאל יעקובסון טוען^{[דרוש מקור]} שנטישת הדת בקרב החרדים אינה נובעת מאובדן האמונה וכי רבים מהיוצאים מאמינים בעקרונות התורה למרות שהם עצמם אינם שומרים את המצוות.

[עריכה] משיכה לאורח החיים החילוני

האדם הדתי מוקף באיסורים וחובות המחייבים אותו בכל אשר יפנה. בעת קושי להתמודד עם החובות ו/או האיסורים הוא עשוי לראות באורח החיים החילוני אלטרנטיבה אשר אינה כבולה לחובות ולאיסורים. בהקשר זה מוזכרים האיסורים על מגע מיני בגלל חוזקו של היצר הביולוגי שיש כאלו המתקשים לכובשו. ישנם הטוענים שבקרב אנשים המצהירים על נטייה מינית שונה, דוגמת הומוסקסואלים ולסביות, יש אחוזי יציאה בשאלה יותר גדולים מאשר בקרב הטרוסקסואלים, בגלל האיסור המוחלט של התורה על קשרים הומוסקסואליים ^{[דרוש מקור]}. עם זאת, קיימות כיום קבוצות של הומואים ולסביות דתיים, המשלבים בין הנטייה המינית ואורח החיים הדתי, כדוגמת חברי בת קול (ארגון), ואין סטטיסטיקות המשוות את אחוזי היוצאים בשאלה.

בקרב הציבור הדתי מקובל לטעון שהסיבה לרוב היציאה בשאלה היא רצון להפטר משמירת המצוות ולא כפירה.

[עריכה] לחץ חברתי

אדם הנמצא בחברה מושפע במקרים רבים מהסובבים אותו. דתי הנמצא בחברה חילונית עשוי לרצות להדמות לרוב. כך גם, אנשים היוצרים קשר משמעותי עם אדם נערץ חילוני, מורה דגול או בן זוג, עשויים להיות מושפעים מהם ולסגל את אורח חייהם החילוני.

[עריכה] סיבות אישיות וחברתיות

במקרים מסוימים, נוטשים דתיים את החברה החרדית או הדתית מסיבות חברתיות או אישיות, ולא בגלל אופיה של החברה עצמה. לעתים חשים יוצאים בשאלה כי שינוי באורח החיים יהווה מעין קרש הצלה או פתרון לבעיות אישיות וחברתיות מסוימות. במקרים כאלו, ההעדפה לחברה החילונית אינה בגלל ערכיה או אורח החיים הנהוג בה, אלא פשוט בגלל שהיא שונה.

[עריכה] מצוקה חברתית

המצוקה החברתית נובעת מן השמרנות המתקיימת בחברה הדתית ובפרט החרדית. בחברות אלה נמנעים ככל האפשר משינויים מהותיים בדרך החיים. הדרישות הנכללות במסגרת שמירת המצוות וההשתייכות לקהילה הדתית נעשו תובעניות יותר ויותר עם השנים, בתהליך שמזין את עצמו: החשש מפני החילון מגביר את הדרישות, ואלה בתורן מגבירות את ההתחלנות. בקהילות אלו יש תביעה הולכת וגוברת מן הפרט לקבל על עצמו חוקים ונורמות שמוכתבים על ידי הכלל, וזאת בשעה שבחברה החילונית גוברת ההשקפה האינדיבידואליסטית. מצב זה יוצר קונפליקטים ודילמות אצל האדם הדתי. כאשר פרט בחברה הדתית חש שאין תכלית לאיסורים המוטלים עליו או שאינו יכול עוד לעמוד בציפיות, הוא עוזב לעתים את קהילתו ומהגר לסביבה חופשית יותר. בקרב החילוניים הוא עשוי להתערות כליל ולאבד את מנהגי הדת, אך לעתים אין אמונתו מתערערת ורק בחירותיו נעשות חופשיות, קרי אינן מוכתבות עוד על ידי אחרים באופן מהותי.

[עריכה] קשיי היציאה בשאלה

בתהליך היציאה בשאלה עומד היוצא בפני אתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי שהוא חווה באורח חייו. לעתים הקשר עם המשפחה נפגע או אף מתנתק לחלוטין, ובמקרים קיצוניים המשפחה יושבת שבעה על היוצא בשאלה.^{[דרוש מקור]} פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים ומסתיר את השינוי שהוא עבר מהמשפחה ומהחברה ממנה הוא יצא. השינוי באורח החיים עשוי להביא עימו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, יסורי מצפון, התחבטויות ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם. היוצא עלול להתקשות להסתגל ולהשתלב בחברה החדשה, השונה ממה שהוא הכיר עד עכשיו, ואף להיראות בה כנטע זר. במקרים רבים, הוא מאבד את מקור פרנסתו הקודם ועליו למצוא מקום עבודה חדש. במקרים מסוימים, בני הזוג של היוצא בשאלה אינם עוברים את התהליך עמו, מה שמוביל לגירושין. רבים מהיוצאים בשאלה מבקשים לרכוש השכלה כללית שאינה מקובלת בחברה ממנה הם יצאו.

ישנם מספר קוי דמיון בין יציאה לשאלה לחזרה בתשובה. סוציולוגים שהתייחסו לתופעה דימו את היציאה בשאלה להגירה, בשל קווי הדמיון בין שתי התופעות.^{[דרוש מקור]}

החברה הדתית המסורתית כוללת דתיים לאומיים המגלים יותר סובלנות כלפי יוצאים בשאלה, וחרדים המגלים בדרך כלל פחות סובלנות.^{[דרוש מקור]} למעשה, ככל שהחברה קיצונית יותר באמונתה, כך היא פחות סובלנית כלפי פרטים שאינם הולכים בדרכה ולכן גם יותר הומוגנית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה גאוגרפית. מסיבה זו, נטישת החברה הדתית כרוכה פעמים רבות גם בשינוי מקום המגורים.

המרחק מהעולם החרדי לחילוני הוא עצום במובנים רבים, ולכן יציאה בשאלה פירושה עבור חרדי מהפך קיצוני ביותר, והיא דורשת סיבות חזקות מאוד. מנגד, בציבור הדתי-לאומי, ובפרט בחוגים המתונים יותר מבחינה דתית, יציאה בשאלה מתרחשת לא פעם באופן הדרגתי וטבעי בגיל ההתבגרות ואחריו. תהליכי יציאה בשאלה דומים קיימים גם בציבור החרדי מעדות המזרח.

[עריכה] גופים התומכים ביוצאים בשאלה

רובם המכריע של היוצאים בשאלה עושים זאת כתהליך איטי והדרגתי.^{[דרוש מקור]} במהלך התהליך, הכולל לרוב שאלות ותהיות לגבי דת ואמונה, קשה ליוצאים בשאלה למצוא בסביבתם הקרובה אנשים אחרים איתם יוכלו לדבר ולהתייעץ. רק מעטים מהיוצאים בשאלה מגיעים בשלב הזה לגופים חיצוניים שנועדו לתמוך בהם.^{[דרוש מקור]}

בשלב הבא, חלק ניכר מן היוצאים בשאלה מנתקים קשר עם המסגרות (לרוב ישיבות) בהם הם נמצאים, וממשפחותיהם. כאשר צעירים אלו יוצאים לרחוב החילוני, אין להם לרוב מושג איך מתנהלים החיים החילוניים, או כישורים שיאפשרו להם למצוא עבודה. מסיבות אלו, נוסדו מספר ארגונים ועמותות אשר נועדו לעזור ליוצאים בשאלה להשתלב בחברה החילונית: למצוא מקומות לינה, תעסוקה, סיוע בהכשרה מקצועית והשלמת השכלה ואף מציאת משפחה מאמצת שתעזור לצעיר/ה להתמודד עם החיים החדשים. כחלק ממנגנון התמיכה מפעילות עמותות אלו פורומים באינטרנט שנועדו להפגיש אנשים במצב דומה, לענות על שאלותיהם ולבנות סביבה תומכת.

בין העמותות הפועלות בתחום בישראל ניתן למצוא את הל"ל, דרור וחופש.

[עריכה] אישים שיצאו בשאלה

ההיסטוריה מלאה באישים ידועים שיצאו בשאלה. אחד הראשונים שהוזכרו במקורות היה אלישע בן אבויה, הידוע בכינויו "אחר", תנא שנטש את דרך הדת בתקופת התנאים (המאה ה-1 וה-2 לספירה). גם הפילוסוף ברוך שפינוזה, שחי במאה ה-17, נחשב ליוצא בשאלה.

בתקופת ההשכלה ובתקופת תחילת הציונות, החל הגל הגדול הראשון של עזיבת העולם החרדי בשל תפיסות חילוניות ואתאיסטיות. עם גל זה נמנים רופאים, אנשי מדע, סופרים ופילוסופים ואיתם ראשי הציונות והתחיה העברית כמו יל"ג, אחד העם, אליעזר בן יהודה, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, חיים ברנר, חיים נחמן ביאליק, אד"ם הכהן ורבים אחרים. יציאתם בשאלה של רבים מהם הייתה מתונה, והתבטאה בקריאת תגר על הנורמות הדתיות המקובלות, החזקה בדעות חריגות על המסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים אשר במרכזו לא הייתה הדת היהודית, אלא המדע ורעיונות אוניברסליים או אידאות כמו הסוציאליזם. במסגרת היציאה בשאלה המתונה הייתה תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני (החרד"לי) לעבר דתיות מתונה יותר. לעתים הקפידו היוצאים בשאלה רק על חלק מהמצוות: למשל, א.ד. גורדון הקפיד על מצוות לא תעשה עד סוף ימיו, בזמן שוויתר לחלוטין על קיום מצוות עשה. לעתים היה חוסר הקפדה על מצוות שבין אדם למקום, אך הקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. בנוסף, יש שהקפידו על מצוות שמקורן בתורה (מצוות דאורייתא) אך לא על מצוות שמקורן בחז"ל (מצוות דרבנן).^{[דרוש מקור]}

במדינת ישראל ניתן למנות בין היוצאים בשאלה הידועים את איש התקשורת ישראל סגל, העיתונאי ואיש הטלוויזיה אדם שוב, שופט בית המשפט העליון חיים כהן (בוגר ישיבת מרכז הרב), חבר הכנסת דני נוה (בוגר ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר), איש התקשורת שלמה ניצן, העיתונאי דב אלבוים, המחזאי חנוך לוין, הסופר יהושע בר יוסף, הסופר חיים באר, פרופ' יוסף בן שלמה ואחרים.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ http://www.atheist.co.il/articles/article-1-1.htm
2. ^ ‏מאמר באתר "דתי ברשת"‏. יש לגלול לסוף העמוד על מנת לקרוא את המכתב ששלח הרב.
3. ^ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1012652.html
4. ^ שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים, ידיעות אחרונות, 2004

[עריכה] ראו גם

• תנועת ההשכלה
• יהדות רקונסטרוקטיבית
• חרדים מודרניים
• חילונים
• חילון
• אתאיזם
• ספקנות
• דעת אמת
• ויהי חושך ויהי אור
• חזרה בתשובה

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] מאמרים

• סיפור יציאתו בשאלה של שבתאי קור, יוצא בשאלה מישיבת פוניבז'.
• סיבות לעזיבת העולם החרדי באתר של עמותת דרור.
• המדריך ליוצא בשאלה מאת שבתאי קור, מחבר הספר "נהג חדש".
• מי בכלל רצה להיות חילוני? ראיון עם שבתאי קור ב"הארץ".
• ביקורת חריפה - ישראל הכט על העולם אותו עזב.

[עריכה] וידאו

• כנגד כל הסיכויים - יעל דן מראיינת את אסף פיליפ.
• חזרתי בתשובה, חזרתי בשאלה - אפי שלום, באתר ynet.

[עריכה] עמותות

• הל"ל - האגודה ליוצאים בשאלה - אתר הבית.
• דרור - מרכז ליוצאים בשאלה - אתר הבית.
• עמותת חופש - אתר הבית
• Footsteps organzation - ארגון ליוצאים בשאלה בניו יורק.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ד"ר שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים - מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, ידיעות אחרונות, 2004.
• ישראל סגל, "וכי נחש ממית" (הוצאת כתר), "נעילה" ו"אחד משנינו", 2004
• פרופ' מוטי בר לב, דור הכיפות הזרוקות
• שמעון לב, ושיודע לשאול, חרגול, תשנ"ח
• שבתאי קור, נהג חדש - ספר אוטוביוגרפי, הוצאת כרמל, ינואר 2007.