חטיבת ביניים בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת ביניים היא חלק ממערכת החינוך הפורמלי בישראל, שבו לומדים תלמידים בכיתות ז' עד ט' (גילאי 12 עד 15). חטיבות הביניים הוקמו במערכת החינוך בישראל בשנת 1968, עם הנהגת רפורמה במערכת החינוך. במסגרת רפורמה זו הורחב מספר שנות הלימוד הנכללות בחוק לימוד חובה עד לכיתה ט', והוחלט על הקמת חטיבת הביניים, ששתי כיתותיה הראשונות נלקחו מבית הספר היסודי, והכיתה העליונה בה נלקחה מבית הספר התיכון.
חטיבות הביניים מופעלות בדרך כלל כמסגרת עצמאית, ולעתים פועלים חטיבת ביניים ובית ספר תיכון במתחם אחד, הקרוי "בית ספר שש-שנתי". בהתאם לכך, במרבית המקרים הרכב מוסדות החינוך לגילאי 6 עד 17 הוא כדלקמן: בית הספר היסודי - שש-שנתי (כיתות א'-ו'), ולאחריו חטיבת הביניים - תלת-שנתית (ז' עד ט'), ולבסוף בית ספר התיכון - תלת-שנתי (י' עד י"ב). בכמה בתי ספר בישראל מאורגן החינוך ההתחלתי, בית הספר היסודי וגן הילדים במסגרת של חטיבה צעירה הכוללת גן חובה, כיתה א' וכיתה ב'.
העיר בת ים יישמה את הרפורמה רק בתחילת שנות ה- 2000. הערים לוד, רמת גן וגבעתיים לא הצטרפו לתוכנית וזכרון יעקב חוזרת משנת תשס"ח למתכונת הקודמת של שמונה כיתות בית ספר יסודי וארבע כיתות תיכון, בשיטה של "בית ספר צומח".
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת חטיבת הביניים
במעקב אחר סיבות הנשירה של תלמידים מהלימודים בבית הספר התיכון, נמצא כי אחד הגורמים ליציאתם של הנערים והנערות ממסגרת הלימודים הסדירה כבר בגיל 14 - 16 הוא המעבר החריף של הנער ממסגרת בית הספר היסודי אל מסגרת בית הספר התיכון. כאשר הוארכה תקופת הלימודים על פי חוק לימוד החובה עד סיום כתה ט' והקמת חטיבת הביניים ציפו לירידה בנשירה של התלמידים ממסגרת הלימודים או לפחות לדחיית הנשירה מעבר לכתה ט' - גיל 15, בדרך כלל.
בחטיבת הביניים נחשפו התלמידים למקצועות חדשים כדוגמת מתמטיקה במקום לימודי חשבון, לימודי ביולוגיה, פיזיקה וכימיה במקום שיעורי טבע ולימודי הבעה בכתב, דקדוק וספרות - כל מקצוע נלמד לבד במקום הלימוד הכולל של מקצוע העברית. כן הוחל בחטיבת הביניים בלימודי השפה הזרה. היה גם הבדל בהכשרת המורים ולאור זאת גם בגישת המורה לתלמיד. בבית הספר היסודי המורה היה בוגר מכללה להכשרת מורים עם דגש על ההוראה בבית הספר. לעומת זאת, בחטיבת הביניים מלמדים בעיקר מורים בוגרי אוניברסיטאות.
[עריכה] הערכת השינוי
בדו"ח ביניים של ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הפערים החברתיים בישראל, בראשות חבר הכנסת רן כהן, נסקרו מדדי יעילות וצמיחה בבית הספר - המיצ"ב - במקצועות מתמטיקה, אנגלית, מדעים ובקריאה שערך משרד החינוך בשנת הלימודים תשס"א. המבדקים נערכו בקרב כ-10,000 מתוך כ-80,000 תלמידים בכל שכבת גיל. התוצאות היו כי בכיתות ד'-ט' התגלתה עלייה חדה בפערים בכתה ז' - בעת המעבר מהחינוך היסודי לחטיבת-הביניים[1]. היה בכך כדי להצביע על ההבדלים ברמות הלימוד בין בתי הספר היסודיים אשר התגלו רק כאשר התלמידים הגיעו למסגרות של חטיבת הביניים.
העדיפות בתוכניות המחשוב שניתנה לחטיבות הביניים נעשית בין השאר על מנת לסייע בהדבקת הפער בין התלמידי בית הספר היסודי בבואם לחטיבת הביניים. וכך בתוכנית מחשוב בתי הספר במדינת ישראל שהחלה להתבצע בעקבות דו"ח ועדת הררי לקידום המדע והטכנולוגיה ניתנה עדיפות לאזורי מצוקה וגם לחטיבות ביניים. לבתי הספר מוצעת תשתית התקשרות לאינטרנט במחירים מוזלים הכוללת התקנה ומקום אחסון לאתרים וחומרי למידה[2].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מקור:ועדת חקירה פרלמנטרית בנושר הפערים החברתיים בישראל
- ^ מקור: תוכנית המיחשוב בישראל בחינוך היסודי
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תוכנית הלימודים לחטיבת הביניים, האגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך והתרבות