זכויות האדם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות האדם הוא רעיון שפותח במסגרת ההגות הליברלית וההומניסטית. על פי רעיון זה זכויות אדם הן זכויות להן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם.
המושג "זכויות אדם" הוכנס לשימוש על ידי הפילוסוף ג'ון לוק, שטען כי לכל אדם "זכויות טבעיות" שניתנו לו מאת האל ולחברה אין זכות לפגוע בהן. כמו חלקים רבים נוספים מתורתו של לוק, גם מושג הזכויות אומץ על ידי המדינאי האמריקאי תומאס ג'פרסון ומצא את ביטויו בהצהרת העצמאות של ארצות הברית ובעשרת התיקונים הראשונים לחוקת ארצות הברית (הקרויים גם "מגילת הזכויות"). ב-1948 קיבלה עצרת האומות המאוחדות את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" שמשמשת מאז כמסמך היסוד של הקהילה הבינלאומית בנושא זכויות האדם והאזרח.
תוכן עניינים |
[עריכה] התנגשות של זכויות
מטבען, זכויות האדם הן יחסיות ולא ניתן ליישמן באופן מוחלט. כאשר שתי זכויות של פרטים שונים מתנגשות אחת עם השנייה, יש להעמיד את הזכויות אחת מול השניה ולשקול את הפתרון הנאות ביותר, כך שהזכויות יפגעו במידה המועטה ביותר. לדוגמה, חופש הביטוי קובע כי לכל אדם זכות לומר כל דבר שירצה, אלא שאדם יכול לנצל זכות זו באופן שיפגע בזכות לכבוד של אדם אחר, ולכן, חופש הביטוי מוגבל על מנת לא לפגוע בכבוד הזולת.
קביעת הגבולות בין הזכויות השונות הוא תפקידה של מערכת המשפט, ועליה מוטלת החובה לקבוע איזו זכות גוברת במקרה של התנגשות שכזו.
יש להבחין כי הגדרת הזכויות מובילה פעמים רבות לסתירות. במצבים כאלו אף מערכת משפט לא תוכל להכריע לאור זכויות האדם. למרות זאת ניתן להתייחס לזכויות האדם כאל אידאל שעל שמירתו יש להקפיד.
[עריכה] סוגי זכויות
נהוג להבחין בין שלושה סוגים שונים של זכויות אדם: זכויות טבעיות, זכויות פוליטיות (אזרחיות) וזכויות חברתיות.
אין רשימה אחת ויחידה של זכויות אדם ויש מחלוקות רבות על אופיה של כל זכות. להלן פירוט של מספר זכויות מקובלות.
[עריכה] זכויות טבעיות
הזכויות האזרחיות הן הזכויות המכוונות להבטיח את חירותו הפרטית של כל אדם, ולהגן על האדם מעריצות לבו של השלטון. ההגות הליברלית, בעקבות הפילוסוף ג'ון לוק, רואה בזכויות הטבעיות זכויות יסוד הניתנות לאדם מעצם היותו יצור אנוש, בעל תבונה ויכולת לנהל את חייו ולקחת אחריות על מעשיו. לכן, לגישתה, זכויות אלה אינן תלויות בשלטון - הוא לא מעניק אותן ולא יכול לקחת אותן. הזכויות הן:
- הזכות לחיים ולביטחון (שלמות הגוף)
- הזכות לחירות, שממנה נגזרים:
- חופש הדת, המצפון והאמונה (שכוללת גם את "החופש מדת")
- חופש הביטוי, הכולל את:
- חופש ההתאגדות
- חופש התנועה
- זכות הקניין (רכוש)
- הזכות לשוויון
- הזכות להליך הוגן
- הזכות לכבוד, שממנה נגזרות:
[עריכה] זכויות פוליטיות
הזכויות הפוליטיות - אזרחיות - הן היסוד לשיטה הדמוקרטית. זכויות אלו ניתנות על ידי השלטון ועל פי הגישה הדמוקרטית הן אינן תלויות בו. אלו הן הזכויות המאפשרות לכל אדם להשתתף בעיצוב המערכת הפוליטית והחלטותיה. הזכויות העיקריות הכלולות בקבוצה זו הן הזכות לבחור ולהיבחר וחופש ההתאגדות.
[עריכה] זכויות חברתיות
תחת קטגוריה זו מאוגדות כל הזכויות שיישומן דורש השקעת משאבים חברתיים, ובהן: הזכות לחינוך, לבריאות, הזכות לדיור, זכויות עובדים ותנאי העסקה, ולקיום בכבוד.
בעוד שני הסוגים הקודמים של הזכויות נמצאים בלב הקונצנזוס במדינות המערב, סוג זה שנוי במחלוקת. המתנגדים לו, הבאים ברובם מצדה הימני של המפה הפוליטית, טוענים כי יישום זכויות אלה אינו מעשי ויצריך פגיעה קשה מדי בזכויות אחרות, ובעיקר בזכות הקניין, עקב הטלת המסים הנדרשים למימונן - מה שעלול להוביל דווקא לפגיעה במצבן הכלכלי של השכבות החלשות. מאידך גיסא, המצדדים בזכויות אלה - סוציאל-דמוקרטים, סוציאליסטים וקומוניסטים - טוענים, כי הזכויות הנ"ל הן תנאי הכרחי לכך שאדם יוכל לממש את זכויותיו האחרות ולשוויון אמיתי בחברה. שהרי ללא ביטוח בריאות, תיפגע זכותו של אדם עני לחיות; בלעדי חינוך ממלכתי, לא יהיה למעשה שוויון הזדמנויות בין עשירים לעניים; וכן הלאה.
המחלוקת על הזכויות החברתיות בזמן האחרון אינה על הנושא האם הן קיימות, אלא עד כמה יש ליישם אותן מבלי שתיפגענה זכויות אחרות של אנשים אחרים (בראש ובראשונה הזכות לקניין, כאמור לעיל).
[עריכה] ההיסטוריה של זכויות האדם
שלוש הקטגוריות השונות של זכויות האדם הופיעו בזמנים שונים. ראשונות הופיעו הזכויות האזרחיות, בעקבות מספר תהליכים מקבילים שאירעו במאה ה-18. במישור האידאולוגי, הופעת תנועת הנאורות, שבליבה עמד ההומניזם שגרס כי כל בני האדם נולדו שווים הביאה למעבר מתפיסה תאורטית של פריבילגיות לכזו של זכויות אדם. במישור החומרי, החלפת המשטר הפיאודלי במשטרים אחרים (ובעיקר במונרכיה אבסולוטית), חלו שני תהליכים מקבילים: מצד אחד, ירידת קרנו של מעמד האצילים, תהליך שאיפשר את הפיכת הפריבילגיות מהן נהנו לזכויות אוניברסליות, ומצד שני - השתרשות השיטה הקפיטליסטית חייבה מתן מספר חירויות שיבטיחו את חופש המסחר, ובהן בעיקר חופש התנועה, זכות הקניין וחופש העיסוק.
עד לאמצע המאה ה-19 היו הזכויות האזרחיות לעניין מובן מאליו בארצות מערב אירופה וצפון אמריקה, לפחות בנוגע לגברים לבנים. באותו זמן, קשה היה לדבר על זכויות פוליטיות - ההשתתפות בהליך הפוליטי, גם בארצות שהתקראו דמוקרטיות, כמו ארצות הברית או שהתקיימו בהן בחירות לפרלמנט (בריטניה), הייתה מוגבלת לגברים לבנים בעלי רכוש - ולמעשה הצביעה בבחירות חלק קטן מן האוכלוסייה. זכויות חברתיות לא היו מוכרות כלל וכלל.
בסוף המאה ה-19 החל תהליך התרחבות הדדי של הזכויות הפוליטיות והחברתיות. במדינות דמוקרטיות, ובעיקר בבריטניה, החלו קבוצות חברתיות שונות, ובעיקר מעמד הפועלים ולאחר מכן נשים ומיעוטים אתניים, לדרוש את הרחבת זכות הבחירה כך שתכלול את כל קבוצות האוכלוסייה, ואכן השיגו מטרה זו. בבריטניה, לדוגמה, הורחבה זכות הבחירה לכלל הגברים בשנת 1918 והורחבה עוד כך שתכלול גם את הנשים בשנת 1948. מרגע שהשיגו המעמדות הנמוכים את היכולת להשפיע על המערכת הפוליטית, החלו ליישם יכולת זו על-מנת להרחיב את זכויותיהם - וכך החלו להיווצר הזכויות החברתיות, שיישומן המעשי היה במסגרת מדינת הרווחה.
התהליך שאירע במונרכיות, בעיקר במרכז אירופה, היה הפוך. דרישות של ליברלים לרפורמות שלטוניות ולדמוקרטיזציה ושל סוציאליסטים למהפכה, היוו איום על המשטר. על מנת להתמודד עם איום זה, הנהיגו מנהיגי מדינות אלו, ובראשם אוטו פון ביסמרק, תוכניות רווחה שהבטיחו את רווחתם של ההמונים - אך באופן שקשר אותם לשלטון, וכך מנעו את הופעתן של הזכויות הפוליטיות, למעשה עד שהובסו במלחמת העולם הראשונה.
שנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה-20 היו תקופת הפריחה של הזכויות החברתיות. הזכויות הקיימות הורחבו וזכויות חדשות נוספו באופן רציף. בשנות השמונים חל שינוי במגמה זו. עלייתם של משטרים נאו-ליברלים במדינות רבות, ובעיקר רונלד רייגן בארצות הברית ומרגרט תאצ'ר בבריטניה, הביאו לצמצום דרסטי בתקציב המדינה וכתוצאה מכך לצמצום בהיקף ובכמות הזכויות החברתיות, צמצום הנמשך עד לימינו.
[עריכה] שמירה על זכויות האדם
הפיכת זכויות האדם השונות לחלק מהאידאולוגיה המקובלת ומספר החוקים במדינה אינה מספיקה - יש צורך גם להבטיח את שמירתן של זכויות אלה.
[עריכה] תפקיד המדינה בהבטחת זכויות האדם
למדינה תפקיד כפול בכל הנוגע להבטחת זכויות האדם:
- תפקיד פסיבי: למדינה אסור לפגוע ללא הצדקה בזכויות האדם. בלשונו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.".
- תפקיד אקטיבי: המדינה מחויבת לפעול כדי להגן על זכויות האדם, ולספק לתושבי המדינה תנאי מחייה נאותים שיאפשרו מימוש זכויותיהם. הדעות חלוקות בנוגע למידת האקטיביות שעל המדינה לגלות.
שני סעיפים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ממחישים את ההבחנה בין תפקידה הפסיבי לתפקידה האקטיבי של המדינה:
- בסעיף 2 נאמר: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". זוהי חובתה הפסיבית של המדינה - אסור לה לפגוע בזכויות המנויות בסעיף זה.
- סעיף 4 מרחיב את חובתה של המדינה ביחס לזכויות אלה וקובע: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". בסעיף זה נדרשת המדינה לפעול באופן אקטיבי להבטחת הזכויות.
אלא שיש לזכור שמטרתן המקורית של זכויות האדם, ובעיקר של הזכויות האזרחיות, הייתה הגנה על הפרט מעריצות המדינה, ולכן הפקדת תפקיד זה בידי המדינה הינה בגדר 'לתת לחתול לשמור על השמנת'.
[עריכה] ארגונים לזכויות אדם
יש לזכור כי ללא הגנה בפועל על זכויות אלו הן עלולות להפוך לאות מתה. במהלך מלחמת העולם השנייה ארצות הברית כלאה את אזרחיה ממוצא יפני למרות חוקתה ומבנה המשטר בה.
לכן קמו במהלך השנים ארגונים לא ממשלתיים רבים שלקחו על עצמם תפקיד זה. מודל זה התפתח בארצות הברית בשנות החמישים והשישים, אז החל מאבק של אפרו-אמריקנים בדרישה להשוות את זכויותיהם לאלו של הלבנים. הוביל את המאבק הכומר מרטין לותר קינג, שהקים את התנועה לזכויות האזרח שנאבקה ועדיין נאבקת על קיום זכויות אלו. לאור הצלחתה של התנועה לזכויות האזרח, קמו ארגונים לא ממשלתיים רבים שהציבו לעצמם כמטרה את השמירה על זכויות האזרח, בין אם בארצם הם או בצורה בינלאומית. אחד מהבולטים בארגונים הללו הוא אמנסטי.
בשנת 1972 הוקמה האגודה לזכויות האזרח בישראל, שהינה עד עצם היום הזה (2008) ארגון זכויות האדם הגדול בישראל. בשנים שלאחר מכן קמו בישראל מספר גדול של ארגוני זכויות-אדם נוספים, שרובם ככולם עוסקים בהגנה על תחום ספציפי של זכויות האדם (למשל: זכויות עובדים זרים, זכויות בריאות, זכויות רווחה ועוד). מהצד הפרלמנטרי חרתה על דגלה את זכויות האדם מפלגת רצ, שנטמעה במרצ ולאחר מכן במרצ-יחד.
[עריכה] למי מוענקות זכויות?
בעוד שבאופן תאורטי כל אדם זכאי לכל מגוון הזכויות, העובדה שכל מדינה מיישמת את הזכויות בשטחה גורמת לחריגות מעיקרון זה.
ראשית, כל מדינה מעניקה לאזרחיה אוסף שונה של זכויות, ומעניקה זכויות ספציפיות באופן שונה. במיוחד בולט הדבר לגבי זכויות חברתיות, הדורשות השקעה כספית - מדינות העולם השלישי מתקשות להעניק זכויות אלה ברמה הנראית מובנת מאליה במדינות המערב. לדוגמה, הזכות לחינוך בישראל כוללת חינוך חובה חינם עד כיתה יב' וחינוך מסובסד בכל מערכת החינוך, כולל החינוך האקדמי, זאת לעומת מדינות רבות במרכז אפריקה, הנאבקות לגייס את המשאבים הנדרשים לאפשר חינוך חובה חינם לילדים עד כיתה ד'.
היבט נוסף המגביל את קבלת הזכויות על ידי אוכלוסיות מסוימות נובע מהעובדה שלא כל מי שנמצא בשטחה של מדינה, ואף לא כל מי ששוהה בה זמן רב, הוא אזרח. ההחלטה של המדינה אילו זכויות להעניק ללא-אזרחים בסטטוסים שונים (לדוגמה: תייר, תושב ארעי או תושב קבע) מגבילה את הזכויות מהן נהנים בעלי סטטוס זה.
פגיעה נוספת באוניברסליות של הזכויות נובעת מהאופן בו הן ניתנות. דרישה לרישום הכולל כתובת לצורך רישום בפנקס הבוחרים תפגע בזכויות הפוליטיות של מחוסרי הבית, והענקת זכויות חברתיות מסוימות למשפחות תפגע במשפחות חד מיניות ותתגמל את מי שחי לפי מודל המשפחה המועדף על ידי המדינה (בדרך-כלל, משפחה הטרוסקסואלית דו-הורית)
[עריכה] פגיעה בזכויות האדם
על פי רעיון זכויות האדם, כל אדם זכאי ליהנות מהן. בפועל, זכויות אלו מופרות פעמים רבות. ללא הגנה על זכויות אלו, בפועל ולא רק בהצהרות ובחוקים, הזכויות הופכות להיות אות מתה. אף ללא שיפוט ערכי ומוסרי בדבר היותן של זכויות האדם זכויות טבעיות, ניתן למצוא מקרים רבים בהן הזכויות לא נשמרו.
הזכות לחיים מופרת בקנה מידה רחב במסגרת מלחמות. לרוב מוות במסגרת מלחמה אינו נחשב להפרה של זכויות אדם בשל תפיסה הרואה בפיקוח נפש של ההורג כסיבה מספקת להריגה. סיבה נוספת לכך היא תפיסת זכויות אדם כזכויות אזרח - מחויבות של מדינה לאזרחיה ולא לאזרחי מדינות זרות. פשעי מלחמה נחשבים להפרת זכויות אדם. מדינות רבות פגעו בזכויות האדם של אזרחיהן. להבדיל מהרג זרים במלחמה, הרג אזרחים נתפס פעמים רבות כענינה הפרטי של המדינה וכך נמנעת התערבות בינלאומית.
מלחמות הן תקופות מועדות לפורענות שכן הצורך הביטחוני גורם לירידה במעמד זכויות האדם. טורקיה הייתה אחראית לשואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה. גרמניה הנאצית הייתה אחראית לשואה במהלך מלחמת העולם השנייה (אם כי יש לציין שהשואה לא נבעה מצורך ביטחוני). במהלך אותה מלחמה בוצעה כליאת היפנים בארצות הברית ואילו הגרמנים שישבו באותה תקופה בארץ ישראל גורשו ממנה על ידי הבריטים.
ניתן לעקוב אחר מרבית זכויות האדם המוצהרות היום ולמצוא את שורשן בהפרה בוטה שלהן בעבר. כך הוביל מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות לצמצום האפליה על רקע גזעני. מהומות סטונוול הובילו לצמצום האפליה על רקע נטייה מינית.
[עריכה] מסמכים מרכזיים
זכויות האדם נקבעו במספר אמנות שנקבעו כאבני דרך בציון התפתחות הזכויות. בין האמנות החשובות ניתן לציין את:
- מגילת הזכויות שנוספה לחוקת ארצות הברית (מ-1787 ועד 1789).
- הצהרת זכויות האדם של המהפכה הצרפתית (שנת 1789).
- מגילת זכויות האדם של האומות המאוחדות (שנת 1948).
בישראל מעוגנות זכויות האדם בשני חוקי יסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.
[עריכה] זכויות אזרח - הערה לשונית
רבים סוברים כי זכויות אזרח הן זכויות השמורות לאזרחים בלבד, בניגוד לזכויות המובטחות לאדם באשר הוא אדם. למעשה לא קיים מונח שכזה, והמונח 'זכויות אזרח' אינו אלא תרגום קלוקל לעברית של המינוח האנגלי Civil Rights, הלא הן זכויות אזרחיות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האגודה לזכויות האזרח בישראל, האתר הרשמי
- אתר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, האתר הרשמי
- זכויות או לא להיות מדריך לכל מורה בנושא זכויות אדם
- סחר הנשים בישראל - הפרה בוטה של זכויות אדם, מיכל גדו, באתר אומדיה
- בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, האתר הרשמי
- האתר למשפט חוקתי - המרכז הבינתחומי הרצליה
- אתר בצלם, נוסח עברי של אמנות בינלאומיות בנושא זכויות האדם